יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

ההחלטה לא להחליט (פוסט לא קשור לאומנות או לחרובים)

יש מן קטע כזה שאולי היה קיים תמיד ואולי הוא התגבר במיוחד בשנים האחרונות, של אנשים שמעדיפים לא לבחור. הכוונה היא לא לבחירת ראש ממשלה או מפלגה כמובן אלא בחירה עד לרמה הכי בסיסית של מה בא לי עכשיו פיצה או המבורגר, מה אני רוצה יותר לצאת למועדון או לראות סרט, מה עדיף לדעתי דמוקרטיה או דיקטטורה ?
כולנו יודעים שלחיות זה בעצם לקבל החלטות קטנות וגדולות אשר בעצם מקדמות את החיים שלנו קדימה במסלול מסויים שאנו מתווים (או יש שיגידו שמתווה בשבילנו הגורל). ככה או ככה כולם יסכימו שהצמתים הקטנים האלה בחיים שבהם אנו עושים את הבחירות שלנו הם אלה שמכוונים ומניעים אותנו קדימה.
אז מה בעצם עם כל האנשים האלה שמסיבות מסוימות בוחרים לא להחליט (ואני אומר "בוחרים" כי אני מתייחס גם לזה כאל סוג של החלטה). כל אלה שמגדירים את עצמם כ"זורמים", אנשים קלילים ולא כבדים, אשר לא באמת משנה להם אם ככה או אחרת העיקר שיהיה כיף וסבבה ומגניב.אנשים שמעדיפים שגורלם יקבע כמה שיותר על ידי החלטות שנעשות ע"י אנשים אחרים והסביבה.
אני לא חושב שזו דרך רעה לחיות את החיים שלך, גם זו דרך וגם איתה אפשר לחיות חיים מאושרים ומלאים אבל מה שאני לא כל כך מבין הוא למה ? למה לא לבחור בעצמך ? האם האנשים האלה מאמינים שלא לבחור,שדברים קורים מעצמם, שהיקום יבחר, שהכל מזל ואין דרך לדעת או כל מיני סיבות דומות, האם בדרך כל שהיא זה יותר טוב ? האם הם חושבים שהם יגיעו לתוצאות זהות או טובות יותר אם ינקטו בגישה זו ?
אני מאמין שאם יש משהו בחיים שהוא באמת שלך ולא יכולים לגזול אותו ממך זו הזכות שלך לבחור. גם אם לוקחים מאדם כל חירות בסיסית אחרת של: שיווין, חופש, עצמאות וכו.. תמיד תשאר איתו החרות של לקחת החלטה בדברים שנמצאים בשליטתו. אז קצת קשה לי להבין למה שאנשים יבחרו לוותר עליה ?
אני מאמין שיש שני סוגים של אנשים שבוחרים לא לבחור: הראשון הוא סוג של אנשים שממעיטים בערכה של הבחירה, שחושבים שההשפעה שלהם על גורלם שלהם או של אחרים היא כל כך זעירה עד ממש אפסית ולכן מה זה כבר משנה מה הם יבחרו, גם ככה החיים האלה הם ללא תכלית ומטרה כך שאין זה משנה אם יבחרו בדרך כזו או אחרת. הסוג הפסימי הייתי מגדיר אותם.
הסוג השני הם האנשים שמפחדים לבחור, אלה שמתלבטים עד אין סוף או עד אשר אין ברירה יותר והבחירה נקבעת בשבילם, אלה שמפחדים מהתוצאות שהבחירה שלהם תוליד ואלה שלא מוכנים להתמודד עם העובדה שהחלטה תתגלה כשגויה והם יהיו אלה שאחראים עליה.
אני אישית מאמין שהיכולת להחליט זו אחת המתנות שבשבילן שווה לחיות. וחבל לוותר עליה.

ולכן אני בוחר לסיים פוסט זה בקטע קצר על הבחירות הקטנות של החיים.




יום שלישי, 21 בדצמבר 2010

ביצת בית



רציתי להשב את תשומת ליבכם אל הבית המגניב , לא בטוח עד כמה יעיל של הסיני המתחכם הזה .... שמוחא על מחירי הדירה הגבוהים שיש בסין.אז הוא בנה ביצה שמספקת גם חשמל ובידוד,
קבלו :


יום שלישי, 7 בדצמבר 2010

ממממפות...

אז כן , מפות .(אין מה לעשות אני לומדת אורבניסטיקה ....)
אבל זה דווקא יכול היות נושא מענייו זאת בדיוק הבעיה במפות שהן ממש משעממות , ודווקא לאחרונה מנסים למצוא כל מיני פתרונות עיצוב חדשים , לאיך להציג נתונים בצורה גרפית מעניינת שגם תצליח להעביר את כל הנתונים הטריטוריאלים בצורה ברורה , כמה מהם די מגניבות הראשונה היא מפה תלת מימד של מנהטן , בה אתה יכול לסייר כשהגורדי שחקים עשויים מפשוט מילים ושמות הרחובות יש באתר סיור תלת מימד: http://www.searchscapes.net/map.html


וגם המפות האלה שמראות אחוזי בחירות לנשיאות בניו-יורק 2008 לפי איזורים, כשהאדום מראה מועמד אחד וירוק מועמד שני:

יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

אנימציה

במהלך שיטוטי ברשת נתקלתי בפרוייקט מיוחד של חברת הקריאייטיב Dentsu london.
הם עשו ניסיון חדשני באנימציית סטופ מושיין (אנימציה המורכבת מצילום של הרבה תמונות סטילס וחיבור שלהן לסרט אחיד).
את התמונות שמרכיבות את סרטון האנימציה הם עשו בעזרת אור המוקרן ממכשירי אייפד שונים.
מה הכוונה, הם יצרו סדרה של תמונת מאוד מסויימות (ע"י שימוש בתוכנת אנימצייה ממוחשבת) שכאשר מציגים את התמונות האלה ברצף, תוך כדי הזזת האייפד במרחב, האור שמוקרן מאותן תמונות יוצר צורה, כיתוב או ממש סרט בחלל האוויר.

טוב, לא משנה כמה אני אנסה להסביר את מה שהם עשו במילים אני לא באמת אצליח..
אבל אם תראו את הסרטון הכל יהיה הרבה יותר ברור..